מבנה פנים זה נקרא לעתים בשם פרופיל רטרוגנטי שמשמעותו ביוונית ״לסת נסוגה״ או מיקרוגנטי (״לסת קטנה״).
על פי מחקרי תפיסה חברתית, לפנים המתאפיינות במבנה כזה מיוחסות תכונות של ותרנות, ילדותיות, אופי חלש. כמובן, כל קשר בין הרושם שהפנים מעוררות באופן ראשוני ובין אופיו האמיתי של האדם הוא מקרי בהחלט.
המאפיינים של דפורמציה זו הם : סנטר קטן ובעמדה אחורית לשאר הפנים, לסת עליונה ושיניים עליונות בולטות, הפנים נראים ילדותיים וקצרים במימד האנכי וקמורים בפרופיל.
יש להבחין בין שני מצבים שונים :
1. תת התפתחות של הלסת והסנטר
2. גדילת יתר של מרכז הפנים, כולל איזור הלחיים וארובות העיניים.
קיים קשר גומלין הדוק בין תפקוד מפרקי הלסת ובין מבנה הפנים מסוג זה.
בשל הפער הגדול בין הלסתות, הלסת התחתונה שנמצאת בעמדה אחורית מופעלת בזמן הלעיסה במאמץ להתקדם ולהגיע למגע תקין עם הלסת העליונה, הקדמית יותר. הדבר גורם לעומסים גדולים על מפרק הלסת, שעם השנים עלולים לגרום במקרים מסויימים לשחיקה מואצת, פגיעה בדיסק ונזקים נוספים.
במקרים אחרים קיימת השפעה הפוכה של המפרק על מבנה הפנים : חבלה, טיפול אורתודנטי או שינויים הורמונליים עלולים לגרום לספיגת עצם מתקדמת במפרק הלסת. תהליך זה גורם לקיצור נוסף של הלסת התחתונה. חשוב לאבחן בעיה זו ולטפל בה בזמן.
נמצא כי זהו מבנה הפנים המועד ביותר לסבול מדום נשימה בשינה, בשל חסימת דרכי האויר ע״י הלשון או החיך הנמצאים בעמדה אחורית בלוע. על כך בהרחבה בעמוד ״דום נשימה בשינה״.
טיפול נכון במפרק הלסת, כולל טיפול בדיסק הארטיקולרי, משולב בניתוח לקידום הלסת התחתונה והסנטר מביאים לשיפור דרמטי ויציב לאורך שנים רבות במבנה הפנים ובתפקודם.