הפנים הם מבנה משוכלל שנועד למלא מספר רב של תפקידים.
כדי לשמור על התפקודים החיוניים, הפנים עוברים במשך כל החיים תהליכים של גדילה והתאמה, בתגובה לשינויים.
התקופה הפעילה ביותר היא תקופת הגדילה, מתחילת החיים ברחם ועד גיל 18. גם לאחר מכן התהליך לא נפסק אלא ממשיך באיטיות.
כאשר במהלך תקופת הגדילה, מסיבות תורשתיות (גנטיות) או סביבתיות (חבלה, זיהום וכדומה) מתרחשת הפרעה בגדילה של חלק מסויים, עלולים לקרות שני דברים : אותו חלק גדל יותר מדי או פחות מדי ביחס לשאר חלקי הפנים.
לדוגמא : אחד המקומות הרגישים והחשובים להתפתחות הפנים הוא מפרק הלסת. שני מבנים בגודל ובצורה של שקד, אחד מימין ואחד משמאל, עשויים מעצם ומצופים בסחוס הם המקור לגדילת השליש התחתון של הפנים.
כאשר אחד מהמפרקים נפגע, וזה יכול לקרות גם מנפילה תמימה של ילד על הסנטר בגן השעשועים שחולפת ונשכחת אחרי כמה ימים, נפגע לפעמים גם פונציאל הגדילה שלו. אם לדוגמא נפגע המפרק השמאלי, הוא ימשיך לגדול, אבל בכמות קטנה מהמפרק הימני, הבריא.
השנים חולפות והילד הפך לנער. בגיל 12-17 הלסת התחתונה גדלה במהירות אבל בגלל אותה חבלה, הגדילה אינה סימטרית : צד ימין מתפתח באופן תקין וצד שמאל פחות.
בגיל 14 או 15 מתחילים לראות סימנים ראשונים של א-סימטריה במבט מלפנים : הסנטר נראה מעט עקום שמאלה ואינו בקו אחד עם קו האמצע של הפנים.
התהליך מתרחש באיטיות רבה ולכן כמעט לא מורגש למי רואה את הנער יום יום, כמו ההורים והחברים.
הפער ההולך וגדל בין הצדדים מתבטא ב״מטריקס התפקודי״ : הצד שהוא הבריא והחזק גם פועל יותר ביעילות, ולכן כל מערכת העצמות הרקמות והשרירים מתחזקים וגדלים בצד ימין.
ההשפעה של הגדילה הלא סימטרית מתפשטת הרבה מעבר למפרק הלסת : כל הפנים בצד ימין הופכים להיות גדולים ומפותחים ובצד שמאל קטנים וחלשים יותר.
כדי לתקן את העיוות יש צורך לזהות את הבעיה מספיק מוקדם ולתקן אותה כדי שהגדילה והתפקוד ישובו למסלול התקין, והפנים יתפתחו בצורה סימטרית ויפה.
ככל שמתקרבים לתום הגדילה (גיל 18) התיקון הניתוחי כולל לא רק את מקור הבעיה (מפרק הלסת) אלא גם את התוצאות (ואז נבצע יישור ותיקון של רצפת ארובות העיניים, האף, עצמות הלחיים, הלסתות והסנטר).