הדמיית המפרק

להבנת האופי המיוחד של המפרק במבנהו ותפקודו התקין והלקוי נדרשת הדמיה שתדגים את הרקמה הקשה והרכה –בעיקר הדיסק והתאחיזה האחורית, במנוחה ובתנועה.

צילום רנטגן:

הצילום הראשון שמבוצע הוא צילום רנטגן דו-מימדי פשוט, זול ומהיר שניתן לבצע בכל בית חולים או מכון לצילומי רנטגן. מטרת הצילום לגלות בעיות גסות במבנה הגרמי של המפרק, כמו במקרים של חבלה, שבר או תהליך גידולי תופס מקום.

צילום גולגולת צדדי פשוט המדגים באופן גס את מבנה מפרק הלסת.

 

 

CT:

הטומוגרפיה הממוחשבת היתה פופולרית להדמיית המפרק בתחילת שנות ה-80, כתחליף לארתרוגרפיה החודרנית והמסובכת יותר.

ניתן להדגים באמצעותו את הדיסק בצורה מוגבלת, אבל השימוש בו ירד משמעותית לאחר חדירת הMRI לצורך זה.

שחזור תלת מימדי הוא אופציה נוספת, חשובה בעיקר לליקויים קרניופציאליים תלת מימדיים. לא מוסיף להבנת מצב הרקמה הרכה במפרק הלסת. הדמיית הCT הספירלי המודרני מאפשרת לנו לקבל תמונה ברזולוציה גבוהה מאד של המבנה הגרמי של המפרק, ולאבחן פגיעות שונות שבעבר לא יכולנו לגלות (בדוגמא כאן, שני נקבים זעירים בפוסה המפרקית משמאל, שגודל כל אחת מילימטר אחד).

קשה לראות את הדיסק בCT גם בחלון רקמה רכה. לא ניתן לבצע בדיקה דינמית בפתיחה ובסגירה. אלו הן החולשות המרכזיות של CT בהדמיית המפרק.

 

MRI :

הטכנולוגיה של אנליזת NMR למולקולות פותחה במקביל בשנות ה40 ע”י Bloch בסטנפורד וPurcell בהרוורד, שזכו בפרס נובל על הפיתוח.

לMRI אין תופעות לוואי ידועות ואין קרינה מייננת. התמונה המתקבלת היא בחתכים, כמו CT, של האינפורמציה המתקבלת מקליטת הסיגנל של MR שנפלט מהרקמה לאחר עירורה בשדה מגנטי.

הMRI מתעד את הרקמות הקשות והרכות של המפרק והסביבה.

יתרונות הMRI ביחס לCT :

  • ללא קרינה מייננת
  • פחות הפרעות מעצם דחוסה וסתימות בשיניים
  • ניתן לקבל את החתכים בכל המישורים בלי בעיה בהעמדת החולה (בלי להזיז אותו).
  • תמונה מצויינת של רקמה רכה
  • תמונה דינמית של המפרק בתנועה